בכל בוקר מארק פותח את השער בפני מטופלים, תלמידים, עובדים ומבקרים. את העבודה שלו הוא תמיד עושה בחיוך.
ספר על עצמך:
“אני מארק, בן 25, אני עובד של “עדי נגב – נחלת ערן” כבר חמש שנים. נולדתי בבאר שבע, המשפחה שלי עלתה לארץ מרוסיה. יש לי אח גדול, גדול ממני בעשר שנים”.
איך הגעת לעדי נגב?
“גרתי באילת לפני חמש שנים, חזרתי לפה, לאופקים בשביל לעזור לאמא שלי, גרתי בבית ולא עשיתי כלום במשך שלושה חודשים, היה לי משעמם מאד והתחלתי לחפש לי ולאמא שלי עבודה. פגשתי שומר באחד המפעלים באופקים. התיידדנו, והוא אמר לי, “שמע, יש לי עבודה בשבילך”, שאלתי אותו: “איפה?” הוא אמר לי, “עדי נגב, בול בשבילך”. אז הוא הביא אותי לפה, ומהיום הראשון שלי לא רציתי לעזוב”.
יש לך חיבור חזק עם המטופלים בכפר:
“ממש התאהבתי במקום, אין לי לאן ללכת. האנשים גרמו לי להתאהב בעדי נגב, אני מסתובב בשיקום יום ורואה את היחס של המטפלים למטופלים ולהפך. היחס, המשפחתיות, היופי והנתינה הזו, זה לא משהו שמובן מאליו. צריך לגרום לאנשים לחייך, לא כולם אוהבים לבוא לטיפול, במיוחד כשעברו משבר”.
מה אתה הכי אוהב בעדי נגב?
“הייתי בהרבה מקומות, ואף פעם לא נהניתי לקום בבוקר וללכת לעבודה, לא היה לי כוח. כל יום הייתי מסתכל בשעון בזמן העבודה ומחכה שהיום הזה ייגמר. פה זה ההפך המוחלט, כיף לי לבוא לפה, אולי אני לא מטפל או פסיכולוג, אבל כשמחייכים אלייך בבוקר, אתה מחייך בחזרה. וזה הטיפול הכי טוב שאני יכול לתת”.
