שירה לוי, בת 27, היא מורה בבית הספר לחינוך מיוחד בכפר השיקומי “עדי נגב – נחלת ערן”. התלמידות שלומדות בכיתה של שירה הן תלמידות עם מוגבלות בינונית עד קשה. שירה מצליחה לתקשר איתן באמצעי תקשורת רבים ומגוונים. תמונות, דרכי הבעה ומערכת מיקוד מבט, מערכת שמאפשרת לתלמידים להביע את עצמם באייפדים בעזרת שאלות.
ספרי על עצמך:
“קוראים לי שירה לוי, יש לי ארבעה ילדים, אני בת 27, וגרה באופקים. אני מחנכת כיתת בנות ומאד נהנית לעבוד בכפר. יש פה צוות מדהים, הצוות הניהולי שעושה מעל ומעבר, כל הצוות נותן את הלב והנשמה. כולנו למען התלמידים, הכול בשבילם. יש פה אחווה, ערבות הדדית ושותפות, אין את זה במקומות אחרים”.
איך הגעת ל”עדי נגב – נחלת ערן”?
עבדתי לפני כן במוסדות של הוראה רגילה, לימדתי כיתות של 30 תלמידות, הרגשתי שאני מחפשת משהו אחר, משהו שהוא יותר מזה. הגעתי לעדי נגב דרך חברות שעבדו במקום, הרבה מכירות את עדי נגב, מדברים לא מעט על המקום. הגעתי לראיון עבודה, התלהבתי ממש מהכיתות ומבית הספר, נכנסתי לאחר שלושה שבועות, התחלתי כסייעת, מילאתי מקום של מורות, ואחרי שנתיים חינכתי כיתה של חינוך מיוחד”.
את אוהבת להיות מורה?
“כן, מאד. את נותנת המון למען הילדים, כל הזמן. לפעמים, כאנשים, אנחנו חושבים איך הנתינה יכולה לחזור אליי. ופתאום את שמה לב איך הילד מתקדם, איך הוא מגיע למטרות שרצינו. זה מדהים לצפות בזה. את לא מבינה כמה אפשר לתת לילדים, וזה תמיד חוזר אלינו. את צריכה להרגיש שאת נותנת את כל כולך, רק ככה את מקבלת בחזרה.
לפני שנה הייתה לי כיתה מאד מאתגרת, אמרו לי: “שירה איך תסתדרי?” לכל תלמיד היו קשיים רבים. בין עם קוגניטיביים, מוטורים, תסמונות שונות וגם עם בעיות התנהגות. אמרתי לעצמי, אם זו הכיתה שקיבלתי, איתה אני אנצח. התחלתי איתם את השנה, היו לי המון בעיות התנהגות ובעיות של משמעת. ואמרו לי: “שירה, תזכרי שזו כיתה של חינוך מיוחד, כמה תצליחי לעצב להם את ההתנהגות?” אמרתי, אני אעשה את זה. נכנסתי לכיתה הזו, החודש הראשון היה מאד מאתגר, לאחר שלושה חודשים, ההתנהגות השתפרה פלאים, הם ראו שהם יודעים לקרוא, הם יודעים מספרים. היה לנו מבצע של עיצוב התנהגות, עם פרסים, כמו לשמוע שיר באייפד. בסופי שבוע הייתי מביאה לילדים שהתנהגו יפה מדלייה. הייתי מתקשרת להורים ואומרת להם: “יש לכם ילד מדהים, איך הוא התנהג נפלא השבוע”. זה היה מחזק אותם, את השיחה היו שומעים התלמידים, המוטיבציה שלהם צמחה”.
אומרים שלהיות מורה בישראל זה קשה, איך זה להיות מורה בכיתה שיש בה תלמידים עם מוגבלות בינונית עד קשה?
“יש לך מחויבות עצומה למקום, לתלמידים ולצוות. התלמידים בבית הספר שלנו חייבים שגרה, קשה להם עם שינויים, אפילו ביום החופשי שלי קשה להם עם הצוות המחליף. אומרים שלהיות מורה בישראל זה אתגר ולא קל. יש בזה הרבה אתגרים, זה לא משרד שיסתדרו בלעדייך, את מחויבת למקום. ופי כמה וכמה לתלמידים שיש להם מוגבלויות וכשאת רואה את ההתקדמות שלהם, זה שווה הכול”.
