מידי בוקר, תקווה ושלמה שרבף ממושב פטיש, נסעו לעבודה כשבדרך הם עברו ליד כפר שיקומי בשם “עדי נגב – נחלת ערן”. הם לא העלו בדעתם מה המקום טומן בחובו, במרחק נגיעה מביתם.
תקווה, שיצאה לאחרונה לגימלאות, חיפשה מקום בו תוכל לתת מעצמה לאחר שעבדה כמורה 38 שנים. לפני כחודשיים התחילה להתנדב בעדי נגב דרך עמותת “עזר מציון” בהפעלה של עגלת קפה במרכז הרפואי לשיקום ע”ש קיילי. היא וגמלאיות נוספות עוברות בין מחלקות שיקום ומחלקות קפה ומאפה לכלל המטופלים והצוות הרפואי.
במהלך התנדבותה בכפר גילתה עולם ומלואו, פה הסיפור של הזוג שרבף מתחיל.
בעלה, שלמה, הוא נכה צה”ל שנפצע ברגלו במהלך שירותו הצבאי כחייל סדיר. לאחרונה הפציעה החמירה ושלמה נאלץ לעבור ניתוח להחלפת מפרק הברך. ההחלמה הייתה צפויה להיות ארוכה וקשה וכשתקווה הציעה לבעלה לבוא לשיקום בכפר, הוא סירב.
“הרבה פעמים אנשים, כמו בעלי, לא יודעים מה יש פה, הם לא מבינים. לפעמים הם נאחזים בסטיגמה של “מוסד שיקומי”. עצם זה שאני התנדבתי פה לפני אפשר לי לומר לו “בוא תנסה””.
שלמה השתכנע ומטופל בימים אלו במחלקה לשיקום אורתופדי במרכז הרפואי “מהרגע שנכנסנו- לא היה רגע אחד שהוא אמר שהוא רוצה לחזור הביתה. האווירה, הניקיון, הסדר, הטיפול. אנחנו חוזרים הביתה לשישי שבת והוא ישר שואל ‘מתי חוזרים לכפר?’. במוצאי שבת הוא כבר במחלקה בשביל להתחיל טיפולים על הבוקר”.
תקווה מספרת שכששלמה הגיע לכאן לראשונה על כיסא גלגלים, עלו בו חששות בעניין עצמאותו:
“שלמה הגיע לכאן בכיסא גלגלים וכבר אחרי שבועיים התנייד עם מקל הליכה בלבד. שלמה קם כל בוקר לפיזיותרפיה, ממשיך לחדר כושר ועובר להידרותרפיה. התהליך לא פשוט אבל הוא לא מוכן לוותר לעצמו, גם הפיזיותרפיסטיות לא מוותרות עליו. אילולא הליווי הצמוד והמקיף של הצוות הרפואי, התרגילים, התדירות- הוא לא היה עומד עכשיו”.
פן נוסף שתקווה ושלמה שמים עליו דגש הוא יחסי אנוש במחלקה. “הצוות פה מעולה, שלמה התחבר מאוד לאחת האחיות, סמירה. אנחנו אוהבים מאוד את החברותא. המטופלים לא תקועים כל היום בחדר- יש שיח בין כולם, יושבים בצהריים בלובי, אוכלים ביחד בחדר האוכל. האשפוז פה גורם לקירוב לבבות”.
לזוג שרבף, ריגשתם אותנו מאד. תודה.
