חיים הגיע ללמוד בישיבה בארץ לפני כשלוש שנים, הוא וחבריו השתתפו בשמחת בית השואבה בעדי.
מאז התאהב במקום שמוליק זכה בחבר וחיים הרוויח משפחה ענקית תומכת ומחבקת בזמן שהמשפחה הביולוגית רחוקה, אי שם בלונדון.
בתום שנת הלימודים חבריו חזרו הביתה, אך הוא בצעד אמיץ נשאר בארץ, מתקשה להיפרד מהחברים שהפכו לו לאחים, ממשפחת עדי כולה.
ההתנדבות של חיים הפכה להיות חלק משמעותי בחייו ובכל רגע פנוי הגיע לעדי לתת חיבוק ולראות מה התחדש מאז אמש…
שלוש שנים של התנדבות הפכו לעלייה רשמית לארץ במטרה להתגייס לצה”ל. בחודשים שנותרו עד הגיוס ניצל כל רגע אפשרי כדי לתת עוד לחברים וההתנדבות הפכה לעבודה רשמית בעדי. בכל הזדמנות אפשרית ובכל מה שרק אפשר.
הימים האחרונים לפני הגיוס היו קשים לחיים אך גם לצוות שהתקשה להיפרד ממי שהיה כה קרוב ומסור. באוויר הורגשה כבר תחושה של געגוע…
וכמו בכל משפחה אמתית גם כאן התגייסו כל אנשי הצוות מנהלים, אחיות, מורות מטפלים סייעים מתנדבים ובנות השירות מהעבר ומההווה וארגנו מסיבת הפתעה ענקית לחיים, עם עוגה מדוגמת משחקי אתגרים ברכות איחולים וארוחה כיד המלך. ואף רתמו את בני המשפחה ששלחו את ברכותיהם בשידור חי.
החגיגות לא נגמרו בעדי. ביום הגיוס בשבע בבוקר התייצבו יחד עם חיים בגבעת התחמושת שלומית מנכלי”ת עדי ירושלים , המורה, הסייעת ובנות השירות ואפילו אחד התלמידים שהתקשה להיפרד מחיים.
“חיים אתה לא חייל בודד!” אמרה לו רחל מנהלת בית הספר, “אתה ממשיך להיות הבן והאח שלנו, מחכים לך כאן בגעגוע בכל עת”.
