את ההכרות הראשונה עם שמו של הכפר השיקומי, עשו מקסים ואנט עוד בבית לוינשטיין, בהתאוששות מניתוח המורכב שעבר מקסים. מומחים פרסו בפניו את תיאור הדרך הארוכה והמסועפת של שיקום רב מערכתי, שעליו לעבור על מנת לשחזר את תפקודו המלא בחיי יומיום. המשך שיקום בבית החולים השיקומי ברעננה לא בא מבחינתם בחשבון, שכן כאן, בדרום, המתינה למקסים משפחה גדולה ואוהבת, שרצתה להושיט יד תומכת ואוהבת בכל צעד.
כבר ביום ראשון בכפר גמלה בליבה של אנט החלטה אמיצה. היא תגיע עם מקסים לטיפולים פרא רפואיים המגוונים שתעניק לו יחידת השיקום במקום. תגיע, אך לא רק כדי להמתין, אלא כדי לתת כתף איתנה למערך. אנט אימצה לליבה את פעילות “קפה עדי” עבור מטופלי היחידה השיקומית של הכפר והחלה להתנדב בה באופן קבוע, כשהיא מארחת את מבקרי המקום באהבה גדולה ולא פחות טעם. בחודשי התנדבותה המסורה במקום הלך מצבו הבריאותי של מקסים והשתפר. כיום רואים אנט ומקסים את הכפר כבית מלא חברים ושמחים להתארח ולארח בו בכל הזדמנות המתאפשרת.
