ר”ח אדר בעדי ירושלים נחגג כפי המסורת עם תלמידי בית חינוך עוורים.
בכל שנה בר”ח אדר באים תלמידי בית חינוך עוורים לשמוח עם ילדי עדי ירושלים.
“לשמוח ביחד” מדגישה רחל, מנהלת ביה”ס בית חינוך עוורים. “אין נותן ומקבל, אנחנו מחנכים את תלמידנו שבאים לשמוח יחד” האמירה מרגשת ביותר בעיקר כשמביטים מקרוב בחוגגים.
תלמידי בית חינוך עוורים עם מקלות נחיה ומדריכים תומכים צועדים למרכז הלובי בו ממתינים ילדי עדי בכסאות הגלגלים. המוזיקה מנגנת והריקודים סוחפים, הם קורים מעצמם.
ילד ממשמש בידיו והופ הוא נוגע בילד בכיסא גלגלים “מה שלומך?” הוא שואל בקול.
“רוצה לרקוד?” וכך במשך חצי שעה כולם רוקדים יחד ילדי עדי לא רואים את תלמידי בית חינוך כמוגבלים ותלמידי בית חינוך עוורים לא מתייחסים למוגבלויות של ילדי עדי.
כולם ילדים, כולם בוגרים כולם שווים. כולם אוהבים מוזיקה וכולם רוקדים!
אחרי חצי שעה של ריקודים סוחפים עולים כולם לקומה 5 שם בלובי מתארגנים חברי הלהקה מתלמידי בית חינוך עוורים- חלקם ישירו חלקם ינגנו.
ההופעה מתחילה, הקהל בלובי מורכב מעשרות ילדים ובוגרים יקרים, כולם מתקשים ביום יום.
וכולם פה יחד בשביל לשכוח לקצת זמן את מה שאי אפשר ובמקום זאת בוחרים לשיר ולשמוח.
אנשי הצוות משני המוסדות מוצאים מיד שפה משותפת והאוירה בקהל חגיגית.
השירים יפיפיים ומשמחים והקהל מבקש עוד שיר ועוד אחד. בסיום נוצר מעגל אחד גדול וכולם התכוונו בכל מילה בשיר סיום המיוחד של “מודה אני” לשמוע את להקת בית חינוך שרה ואת כל הקהל היקר מהנהן אחריהם גרמו ליותר מאדם אחד להזיל דמעה..
אנו מודים על מה שיש ועל מה שאין. וכשנחשפים לחיבורים מיוחדים מעין אלו מגלים לפתע עולם חדש, טהור יותר, אוהב יותר.
ובכלל לא ברור מיהם הנותנים, מי המקבלים, מי המלמדים וממי כדאי ללמוד.
חג פורים שמח לכולם! מלא במשחה פנימית אמיתית!!!
