לפני מספר שנים נאלצה שמחה לפרוש מעבודתה בגלל סיבוך רפואי שהוביל לקושי נשימתי. היא מצאה את עצמה בבית, ללא כח ורצון לנוע.
“כל יום שעבר גרר אותי ואת בני משפחתי למעמקים, נזקקתי נואשות לשינוי”, משתפת שמחה, וחיוך רחב מאיר את פניה: “יום אחד הציעו לי להגיע ולהתנדב ב”עדי נגב – נחלת ערן”. אם אודה על האמת לא האמנתי שיהיו לי כוחות מתאימים להרים את המשימה הגדולה. אך כבר ביום ראשון בכפר התאהבתי בעבודתי ולא יכולתי לדמיין את חיי ללא נתינה זו”.
כיום מפעילה שמחה בהתנדבות מלאה את הקפיטריה של הכפר השיקומי “קפה עדי”. 3 פעמים בשבוע היא מגיעה אל הכפר, מבשלת תבשילי גורמה למטופלי מרכז שיקום יום, מתנדבים ואורחים. הכפר מתמלא בקולה העליז, צחוקה המתגלגל והמדבק וריחות מעוררי תיאבון.
“ישנם ימים שבהם אני מרגישה פחות טוב. הבוקר הרגשתי כל כך חלשה שלא רציתי לקום מהמיטה. החלטתי שהיום, לצערי, לא אוכל להגיע להתנדבות. אחרי רגע גירדתי בלי משים את זרועי וחשתי בצמיד “עדי” שאיני מורידה לעולם. באותו רגע התמלאתי כוח, קמתי על רגליי וחשתי שצמחו לי כנפיים. מה אומר לכם? אני נהנית מכל תנועה, המטופלים והמתנדבים נהנים מכל ביס!”
אני רוצה לומר לכל אחת ואחד הגרים פה בסביבה. אם אתם לא עובדים, ויש לכם כמה שעות פנויות במשך היום, יש מקום שבאמת זקוק לכם! עזבו הכל ובואו לתת את כל כולכם ולקבל הרבה יותר בחזרה. עדי נגב ממתין לכם!
