הייחודיות בעבודה חינוכית וטיפולית באמצעות בעלי חיים מבוססת על כך שבעלי החיים מקבלים אותנו כפי שאנחנו. להבדיל מהשיפוטיות שרווחת אצלנו בני האדם, אין בעל חיים שיתייג את הבעלים או המטפל שלו “כשמן”, או מכוער”. זו נקודת פתיחה אדירה לטיפול, זה כלי משמעותי ליצירת שינוי.
בניגוד לבני האדם, בעלי החיים אינם שופטים אנשים כלל. העובדה הזו מאפשרת לילדים המתמודדים עם רגרסיה, עם קשיים חברתיים, רגשיים ותקשורתיים, כאלו הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומהפרעות קשב וריכוז, להרגיש בנוחות לידן. בעל החיים, לא מבדיל בין אדם לאדם, בין אנשים המתמודדים עם מוגבלויות ובין כאלו שלא. היחס שלו לכולם הוא שווה ללא התניות. למעשה, זו היא הסיבה המרכזית מדוע תחום הטיפול הרגשי, התפתחותי והתפקודי בעזרת בעלי חיים, הוא כה משמעותי ויעיל אצל ילדים.
התמימות של החיה, התגובה המאוד ברורה והמיידית שלה לצד הסקרנות שהיא מייצרת, גורמת לילד להתעמק בה ולרצות לחקור אותה. היא מחדירה בו מוטיבציה ומניעה אותו לפעולה. בפועל אנו מייצרים עבורם תעסוקה, נותנים להם סוגים שונים של משימות, למשל לאסוף חציר, לנקות את התאים ולהאכיל את החיות. באמצעות העיסוקים השונים הם מתקדמים ומשפרים את המיומנויות שבהם יש להם קושי. לכן חלק חשוב מהעבודה הטיפולית היא להוביל את הילדים להיות יותר עצמאיים ויצרנים.
כאשר ילדים מגיעים לטיפול עם בעלי חיים, הם עוברים שינוי ונכנסים לתפקיד הטיפולי בעצמם. משמע להיות אחראים על החיה, לדאוג לה ולתת מענה לצרכים שלה. התפקיד הזה, מייצר תחושת מסוגלות וגאווה, אנחנו לא רק פה “בשביל הכיף” אלא יש לנו אחריות לתת לאחר ולשמור עליו, להעניק לו חיים ואהבה. הילדים, יודעים שההאכלה היא באחריותם ואם החיה לא תקבל מזון היא תיפגע שכן לא יהיה מענה לצרכים הבסיסיים שלה. זו אחריות גדולה והילדים מבינים אותה ונרתמים למשימה.
טיפול באמצעות בעלי חיים, הוא הזדמנות לקידום מגוון רב של מיומנויות ביניהן התמודדות עם פחד, אימון שרירי הנתינה ללא ציפייה לתמורה ושיפור תחושת המסוגלות העצמית. לצד תהליכי הקידום, הילדים זוכים ליהנות מעצם השהייה בקרבת החיות. הילדים חווים את בעלי החיים בתנאי המחייה הטבעיים שלהם, הם יוצאים מהכיתה, מהבית או מחדר הטיפולים הסגור בארבעת הקירות אל האוויר הפתוח, לסביבה טבעית ומעוררת חושים. יום אחד זורחת השמש וביום אחר יש רוח חזקה. הטבע במלוא עוצמתו. את כל השינויים האלו הם חווים בעוצמה.
התחושות שעולות כאשר הילדים נמצאים במרחב הפתוח מהותיות לשיפור הבריאות הגופנית והנפשית שלהם, לשיפור ה-wellbeing שלהם, לשבירת השגרה המאתגרת של הישיבה בחדר סגור ולהכרה של המציאות.
לרוב, ילדים או מבוגרים עם מוגבלויות קשות צוללים לתוך עצמם, הם נמצאים בעולם שלהם, ככל שהם מתמודדים עם מגבלה מורכבת יותר כך הקושי להתמודד ביום-יום גדול יותר. חשוב לנו כמטפלים להעניק להם הזדמנויות רבות ככל שניתן לחוויות ולתחושות רבות ומגוונות, לחיבור, לרגש ולעידוד תחושת עצמאות ומסוגלות. דרך המפגש עם בעלי החיים אנחנו מעבירים להם מסר שאנחנו לא מוותרים עליהם. הילדים מקבלים כוח ועוצמה מהטיפול בחיות, מהתקשורת ומהמגע, הם עוברים חוויה משמעותית שבה לא שופטים אותם, הם יכולים לשכוח מהכאבים ומהקשיים. כאשר הם מגיעים לפינת החי למשל, ניתן לראות בעיניים שלהם את המוטיבציה לקחת חלק. הם פשוט שמחים.
בהיבט התקשורתי, אנחנו רואים שאפשר לתקשר ולהעביר מסר גם בלי לדבר ולהשתמש בשפה. השיח עם בעלי החיים הוא שונה וגם כאשר אין שימוש במילים ובדיבור בעלי החיים מבינים, בעיניהם המעשה הוא זה שקובע. בטיפול באמצעות בעלי חיים הפידבק מיידי. הילד רואה את התגובה וזה שווה המון. הניסיון שלנו בטיפול באמצעות בעלי חיים מלמד שדווקא השקט והאיפוק הוא זה שיוצר את החיבור החזק לילדים.
בעל חיים מגיב לכל תקשורת קטנה ולרוב תגובתו תהיה מיידית לכן לרוב כל פעולה של הילד, יוצרת אינטרקציה מידית מה שיותר קשה לו ליצור עם בני האדם. הדבר מסייע בשיפור היכולות התקשורתיות, מחזק את הרצון ליצור אינטרקציה, את הביטחון וגם את היכולות הפיזיות שלו. כמו כן, מעודד אצלו מוטיבציה להמשיך עם זה לכן הטיפול עשוי לאפשר הגעה להישגים קשים ומאתגרים.
המפגש הטיפולי באמצעות בעלי חיים מתייחס לנוכחות של מגוון בעלי חיים במרחב הטיפולים מקטנים ועד גדולים והם כוללים בין היתר: עזים, ארנבות, חרקים, אוגרים, כלבים, סוסים וחיות אחרות. כל חיה יוצרת אינטרקציה שונה לכן כדאי לאפשר למטופל מפגש עם מגוון רחב של חיות, בכדי לאפשר לו למצוא את בעל החיים שיתחבר אליו ולצרכים הטיפוליים הייחודיים שלו.
בעבודה הטיפולית שלנו אנו מאוד ערות לסביבה ואנחנו משתמשות ביכולת הזו ומביאים אותה לידי ביטוי כחוזקה במפגש עם הילדים. אנחנו מרגישות זכות גדולה להוביל את תחום הטיפול באמצעות בעלי חיים וליצור עבור הילדים ומבוגרים הנדרשים לכך סביבה שמייצרת הנאה פנימית, שמחה ומוטיבציה.
הכותבות הן טלי ורד מנהלת פינת החי, וסיוון רביבו מנהלת חוות הסוסים בכפר השיקומי עדי נגב-נחלת ערן
