כותבת: רחלי טלר- רכזת מתנדבים עדי ירושלים
“ג’סיקה ראית איך אוריאל חייך אלי?” “ראית איך גרמתי לחיה לצחוק?” עונה אווה בתגובה (כל השמות בדויים, הסיפורים אמיתיים).
סמוקי לחיים, מזיעים ומלאי חוויות מתקדמים בני הנוער לאחר פעילות משותפת אל חדר הישיבות של מרכז עדי ירושלים לשיחת סיכום ומשוב.
מרכז עדי הוא בית, פנימייה, מרכז תעסוקה ופנאי ובית ספר לילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, מצבים רפואיים מורכבים ולקויות פיזיות. בחודשים האחרונים בלבד בקרו בעדי ירושלים כ-30 קבוצות מארצות ויבשות שונות במסגרת תוכניות מגוונות כמו: מסע יהודי, חוויה ישראלית,-JLE מרכז חינוכי וחברתי לצעירים יהודים, בני עקיבא עולמי ועוד.
מחישוב קצר עולה שבתקופת הקיץ עברו בעדי כ1350 בני נוער מרחבי העולם; 1350 בני נוער שזכו לחוות חוויה בלתי נשכחת במרכז עדי ירושלים, זכו לקבל פרופורציות חדשות על החיים, להסתכל במראה ולהעריך את מה שיש להם: “בתוך חצי שעה שרקדתי עם סיגלית הצליחו לעבור בי מאות תובנות כאלה שלא טרחתי להקדיש להם זמן בכל חיי, רק בשבוע שעבר נסדק לי האייפון ונכנסתי לדיכאון, לא סלחתי לעצמי ולא רציתי לדבר עם אף אחד. כ”כ כעסתי! אני אומרת לך שעכשיו אני אדם אחר, אחרי המפגש עם הילדים בעדי, אני אחרת, אני מרגישה את זה! ראיתי את סיגלית, רקדתי איתה, הסתכלתי לה בעיניים- אין לה כלום לכאורה והיא מרגישה שיש לה הכול, היא קבלה אותי בכ”כ הרבה אהבה והיא אפילו לא מכירה אותי, היא צחקה מהשטויות שלי אפילו שיש לה כ”כ הרבה על מה לבכות!”
אחרי כל מפגש של קבוצת מתנדבים בעדי אנחנו מתאספים לסיכום, בתפקידי מספר שנים כרכזת, זכיתי לפגוש מאות קבוצות, ועדיין מתרגשת בכל פעם מחדש: התחושה הטובה של כל השותפים לחוויית הנתינה מורגשת ובחדר נשמעים דיבורים על שינוי עצמי ושמחה פנימית של הבנה, של הכלה. קבוצות אלו, אפילו בביקור חד פעמי, מקבלות תובנה פשוטה- גם לילדי עדי על אף מוגבלותם הקשה, יש רגשות, רצונות, אכזבות וציפיות. בפעילות של שעה אחת עם הילדים הכי מיוחדים בעולם, זוכים “המפעילים” לקבל שיעור על דעותיהם הקדומות: מי הנותן? מי המקבל? אם תשאלו אותי, שני הצדדים במידה שווה.
אני מרגישה שליחות עצומה בתפקידי כרכזת מתנדבים בעדי ירושלים, מלבד האנשים המיוחדים שאני זוכה לפגוש על בסיס יומיומי והתובנות המיוחדות שעולות, אני חשה שליחה בהפיכת החברה שלנו לטובה יותר ומאות בני הנוער שמתנדבים בעדי ואלפי המבקרים מהווים שגרירים לשינוי בכל מקום אליו יגיעו.
“הצלחתי לשיר בדואט עם מישהו שבהתחלה לא ראיתי אותו כשווה, הצלחתי לצחוק ביחד עם ילד כל כך מוגבל! אני מיוחד- אני נותן, אבל לא פחות אני נותן מקום, אני מאפשר בליבי מקום!” וזו הבנה כל כך מיוחדת.
“לא חלמתי שיש בי כ”כ הרבה אהבה” “חבל שאמא שלי לא ראתה איך חיבקתי בטבעיות את מרים המתוקה, היא תמיד אומרת שאני כ”כ פגיעה ורגישה ולא בשלה לעולם”,
האמירה הכללית בחדר מביעה-“איזו תחושה נהדרת, איזו זכות!”
במהלך השנה, וביתר שאת בתקופת הקיץ, מתארחות בעדי ירושלים עשרות קבוצות לשעה של פעילות משותפת עם ילדי מרכז עדי ירושלים, מלבד מתנדבי עדי הקבועים. באירוח קבוצות כאלו, מעבר להנאה וההתרגשות של החניכים ושבירת השגרה לשעה, המפגש עם אנשים שונים מתרבויות שונות, שפות אחרות וריחות שונים מוסיפה לבריאות הנפש. בנוסף, הצוות רואה שמגיעים בני נוער מכל קצוות העולם ובטבעיות ניגשים לחבק ולתת מחזקת את ידי הצוות במקום ומזכירה שוב את יכולות החניכים וחיוכיהם הגדולים והערך המוסף, החשוב לא פחות הוא החינוך המהיר לו זוכים האורחים: “בשעה אחת של פעילות הצלחתם לשנות את חניכי הקבוצה שלנו מן הקצה אל הקצה” אומרת מיכל, מדריכה באחת מקבוצות חוויה ישראלית שביקרו בשבוע שעבר: “ג’ואל תמיד כל כך ביקורתי, הוא היה ממש בלתי נסבל בטיול, לראות איך זרם פה עם הילדים בעדי, איך התחבר בטבעיות ליוני הדהימה, לדעתי, גם אותו”.
“אני לא מפסיקה לחשוב על שרה היפה” כתבה לי לפני שבוע לוסי מקנדה, בחורה בת 16 שביקרה לפני חודש בעדי ירושלים, “אני מגיעה שנה הבאה לתוכנית מדרשה בארץ ואין לי ספק היכן אני הולכת לבלות בזמני הפנוי, מהמפגש הקצר שלי עם שרה למדתי כ”כ הרבה ואני מבקשת שתשמרו לי מקום כמתנדבת מן המניין”.
פניות כאלה הן דבר שבשגרה, כשהעולם בחוץ נהיה מסובך יותר ויותר, בעדי ירושלים מוצאים אי של שפיות בחברת הילדים והבוגרים המיוחדים שבשקט שלהם מקרינים ואוהבים את כולם, בלי הבדלים. ילדי עדי, בשקט שלהם, בקבלה שלהם ובנתינת ההזדמנות לזולת להרגיש טוב ובשמחה הפנימית האמיתית (כן כן!) מעניקים לכל אדם שנכנס לבניין- שיעור בלתי רגיל על קבלה, אהבה ונתינה.
“אני בא לעדי כל שבוע כי פה אני מרגיש טוב”- אומר עמרם, אחד המתנדבים הקבועים, “פה נמצאים החברים שלי הטובים ביותר”.
בואו נהיה פתוחים לשינוי, בלי לדבר הרבה, פשוט לתת לדברים לקרות ולבוא עם לב פתוח לבקר ולהתנדב בעדי ירושלים (או במקומות דומים- חינוך מיוחד, תשושי נפש, גריאטריה וכ”ו).
אנו רגילים להעניק פרסים לאנשים שמשפיעים על פני החברה, אחרי קיץ עמוס פעילות ועם מאות מבקרים שבאו “להיכוות מאהבה” של חניכי עדי – משאירה לכם לחשוב מחדש מי ראוי לפרס.
לילדי עדי, על אף מוגבלותם, ואולי בזכותה, יש השפעה אדירה על נראות החברה שלנו, לדיירי עדי כוח- הם בונים סביבם אנשים טובים יותר, קשובים וסובלניים יותר.
